<h1>הרוקח סימן ק"י</h1>
<h2>דף מז.</h2>
ביבמות בפ' החולץ גר שבא להתגייר אומר לו אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוחין דחופין סחופין ומטורפין ויסורין באין עליהן אם יאמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו וממאנין בו עד ג' פעמים ולבסוף מקבלין אותו ומודיעין לו מצות חמורות וקלות ועונשין. אומרים לו הוי יודע שעד שלא באתה למדה זו אכלת חלב אינך ענוש כרת חללת שבת אינך חייב סקילה וכשם שמודיעין לו עונשין כך מודיעין לו שכרן עולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים ואין מרבין עליו. קיבל מלין אותו נתרפא מטבילין אותו וג' תלמידי חכמים עומדין על גביו ומודיעין לו מצות קלות וחמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר.
<h2>דף מז:</h2>
בפרק ר"א (קל"ז ע"ב) המל את העבדים מברך על המילה. והמברך אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנ' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי בא"י כורת הברית. בין גר בין עבד יכסה ערותו ומברך על המילה ומוהל. וכשיבריא יבאו שלשה ויטבילו ואחר כך יברך על הטבילה וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה. גר שטבל לקריו ושפחה לנדתה עלתה להן טבילה. טבילת גר ועבד ביום ולא בלילה. גר קטן מטבילין על ידי אבותיו. בפ"א דכתובות (דף י"א) גר ועבדא צריכין ג' דיינין. עבד לאחר מילה ונתרפא יטבילוהו וקודם שיגביה ראשו מן המים יתנו שום דבר על צווארו (ע"ש לקבל עליו עול מצות) כדמשמע ביבמות בפ' החולץ (מ"ו ע"א) ואסור להתחתן עמו ואסור לשחררו כדמשמע (ביבמות) [בגיטין] בפרק השולח גט (ל"ח ע"ב) ובפרק ג' דברכות (מ"ז ע"ב) ואם שחררו מותר בבת ישראל. המל את הגר מברך על המילה, יכסה ערותו ויברך ומוהל, ואחר המילה מברך אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית וכו' עד כורת הברית.
